צוואת הריב"ש · 5

להבין מהו קטנות ומהו גדלות. ד"מ כשאדם יושב ללמוד תורה שלא בהכנה הוא בקטנות שאין שכלו שלם. אבל כשהוא לומד בהכנה ובהתלהבות. אז הוא במדריגת גדלות שמקושר במדריגות עליונות. וכן בתפלה ובכל מצוה שעושה האדם יש קטנות וגדלות.

יש לתמוה מה שכתוב בתורה והנה טוב מאד כמה פעמים במעשה בראשית. ובמשנה תורה כתיב ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע. מהיכן בא הרע. אבל אין לפרש כמו שאנו אומרים רע ממש אלא הרע הוא ג"כ טוב. רק שהוא מדריגה תחתונה מהטוב גמור. וזהו רמוז בזוהר מלעיל ומלרע וזהו כשפועלים טוב אז הרע ג"כ נעשה טוב. אבל כשחוטאים ח"ו אז נעשה רע ממש למשל המכבד את הבית שעשוי לפנות את הבית והוא טוב קצת אבל הוא במדריגה תחתונה. ועכ"פ טוב הוא. וכשצריך להכות בו את התינוק שהוא חוטא אזי הוא המכבד נעשה רע גמור ומכין בו את התינוק.

"כל ימי עני רעים" על פי מה שאמרו רז"ל אין עני אלא מן הדעת כך פירושו. כל ימי עני שהוא בדעת רעים ר"ל שאין תפלתו ולמודו נחשבת כלל לפניו ית' כי בוודאי הם בלא דחילא ורחימא ולא פרחת לעילא ופריך והא איכא שבתות וימים טובים רצה לומר שבוודאי בימים הללו בא לכל אדם התעוררת מלמעלה ובוודאי מתפלל בכוונה בהם. ותירץ שנוי ווסת רצונו לומר אף שמתפלל עתה בכוונה ורואה את עצמו מתפלל בכוונה ומחמת זה באה לו גיאות וגדלות בלבו ורואה את עצמו שעלה עתה במדרגה עליונה לכן אף עתה הם רעים לפי ששינוי ווסת היא תחילת חולה מעיים רצונו לומר שאין היצר הרע מתגרה אלא מתוך אכילה ושתי' ומחמת זה באה לו הגאוה וד"ל.

פירוש הפסוק בתהלים אודה ד' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך הנה יש לומר על פשט הפסוק דבשלמא מה שאמר אודה ד' בכל לבי ניחא. אבל סיפא דקרא אספרה כל נפלאותיך קשה הלא כתיב מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו איך אמר אספרה כל נפלאותיך. וא"ל עפי' מש"כ בזוהר והאלקים נסה את אברהם הול"ל נסה אברהם. ויובן עפ"י הידוע כי מדת אברהם הוא חסד כמ"ש חסד לאברהם וארז"ל שיש מלאכים שאין אומרים שירה אלא פעם אחד בשבוע ויש אומרים פעם אחת ביובל ומה שאומרים אומרים בקיצור יש אומרים קדוש ויש אומרים ברוך ויש אומרים פסוק אחד כמ"ש על מלאכים ידועים שאומרים כל אחד פסוק אחד מן המזמור הודו לד' כי טוב וכיוצא. והנה לאיש הישראלי הורשה לזמר ולקלס בכל עת וזמן להאריך בכל מיני קילוסין ושירות ותשבחות. ולהבין זה משל למלך שבאו כל עבדיו ושריו לומר הרמנין לפניו ולקלסו והנה לכל אחד ואחד יש זמן ושיעור לקילוסו לפי ערכו וחשיבותו. וכל זה כאשר יש רצון לפני המלך אבל אם פני המלך ח"ו בכעס אזי יראים לקלסו כל עיקר כמ"ש מה לקלס המלך. בשעת זעם. ומחמת חשש זה שהם מסופקים אולי ח"ו המלך בכעס או פן ואולי יכעוס בשביל איזה דבר לכן דרכם לקצר בכל היכולת ותיכף לצאת מאת פני המלך. והנה בבוא בן המלך חביבו ואהובו לקלס המלך הנה הבן אינו חושש לכל זה כי אם אף המלך בכעס כאשר רואה בנו חביבו נכנס שמחה ותענוג לאביו. והנה אמרנו בבוא השמחה ואהבה נסתלק הכעס הגם שהוא כך טבעיות מ"מ צריך להבין ענינו. וי"ל שכאשר האהבה והשמחה גוברות וגורמות להכעס והזעם שיעלה למעלה אל שרשו ושם הוא נמתקה כידוע שהדינים אינם נמתקים אלא בשרשם. וזהו פירוש הפסוק והאלקים נסה את אברהם ר"ל אלקים שהוא הדינין נסה נתעלו ונסתלקו למעלה למעלה ונמתקו. ולמה את אברהם. כלומר מכח האהבה והחסד שהוא אברהם שהוא נמשל לבן מלך כו ונחזור לענין המשל הנ"ל שאמרנו שהבן קולס בלי שיעור כי הנה יש חיוב על הבן לקלס את אביו עד אין קץ ושיעור מחמת ב' עניינים אחד שהוא אביו ומלכו החיוב מוטל עליו להודות ולהלל ביותר ומה גם שאין לו חשש וכו' עוד על זה גופא יש להלל לאביו המלך שנותן לו רשות כזה לקלסו בלי שיעור שלא נתן רשות כזה לשום שר וטפסר. ועל מה שנותנין איזה יתרון מלעילא שייך לומר בו לשון הודי' כמ"ש בלידת יהודה ותאמר לאה הפעם אודה. ואפשר יהי' הפסוק כך אודה ד' בכל לבי כלומר לבד השבח והקילוס שאני מחויב לקלסו כמצות הבן על האב לבד מזה אודה לו כי ד' בכל לבי. כלומר אהבתו ית' תקוע בלבי זה מורה שגם אהבתי תקוע בלבו כי כמים פ"א פנים ומטעם זה ניתן לי רשות לספר כל נפלאותיך. אבל מי ימלל וכו' לכן אספר ר"ל המעט מה שיש ביכולת בידי להודות ולספר יהי' נחשב כאילו ספרתי כל נפלאותיך. כי אין המניעה ממני רק שבלתי אפש' לסיים שבחי' דמרי' עלמא ולספר כל נפלאותיך. כי אין להם שיעור וקץ. לכן מה שאני מספר כלומר המעט שאני מספר יהי' נחשב כאילו הם כל נפלאותיך. כי החיוב מוטל עלי לספר שבחו בלי שיעור מחמת ב' ענינים כן נראה לי.

כל המרבה דברים מביא חטא. פי' חיסרון שאפי' כשמדבר דברים עם בני אדם בחכמת התורה מ"מ השתיקה יפה מאד יותר שיוכל יותר בשתיקה לחשוב בגדולתו יתברך ולקשר א"ע יותר משיקשר את עצמו בדיבור.

לפעמים שוכב במטה ונראה לב"א שהוא ישן והוא באותה שעה מתבודד עצמו עם הבורא ית'. זהו מדריגה גדולה שיראה תמיד הבורא ית' בעין שכלו כמו שמסתכל על אדם א' ויחשוב שהבורא ית' מסתכל גם כן עליו כמו אדם אחר שמסתכל עליו כשיהי' תמיד במחשבה זכה וברורה.

מתחלה ידבק עצמו בבורא ית' למטה כראוי ואחר כך יכול לעלות למעלה וצריך לירד למטה כמה פעמים ביום לנוח עצמו ממחשבתו מעט. ויש כמ"פ שאינו יכול לעבוד רק בקטנות ואינו יכול לעלות לעולם העליון.

פעמים יכול לדבק עצמו שלא בשעת התפלה למעלה שיחשוב במחשבתו שהוא למעלה מכיפת הרקיע. אח"כ יחזק עצמו לעלות למעלה. ופעמים אפילו בשעת התפלה אינו יכול לעלות למעלה עובד בדחילו ורחימא למטה. ומכח מה שמדבר בדחילו ורחימו למטה ומדבק עצמו בבורא ית' יזכה לעלות למעלה מכל הרקיעים והכסאות והאופנים והשרפים ומדבר שם באותו העולם.

יחשוב שהבורא מלא כל הארץ כבודו ושכינתו תמיד אצלו והוא דק מן הדק והוא אדון כל מעשים שבעולם והוא יכול לעשות כל מה שאני אחפוץ ולכך אינו יפה לו לבטוח רק בו יתברך. ויחשוב כמו שמסתכל על דברים גשמיים כן מסתכל בשכינה שהוא אצלו וזהו עבודה בקטנות.

ופעמים יכול להבחין שיש עוד כמה רקיעים עגולים והוא עומד בנקודת הארץ הקטנה וכל העולם כאין נגד הבורא ית' שהוא א"ס והוא עשה צמצום ופנה בעצמו מקום לברוא באותו מקום העולמות ואע"פ שהוא מבין כך בשכלו מ"מ אינו יכול לעלות לעולמות העליונים. וזה מרחוק ה' נראה לו שרואה את השי"ת מרחוק. אבל כשהוא עובד בגדלותו הוא מחזיק עצמו בכח גדול ועולה במחשבתו ובוקע כל הרקיעים בפעם אחד ועולה למעלה מהמלאכים והאופנים והשרפים והכסאות וזהו עבודה שלימה.

ויהי' תמיד בשמחה ויחשוב ויאמין באמונה שלימה שהשכינה אצלו ושומרת אותו. והוא מסתכל על הבורא ית'. והבורא ית' מסתכל בו. והבורא ית' יכול לעשות כל מה שהוא רוצה אם הוא רוצה מחריב כל העולמות ברגע אחד ובורא אותם ברגע א'. ובו ית' מושרשים כל הטובות והדינים שיש בעולם. שבכל דבר יש שפעו וחיותו. ואין אני בוטח ומתירא רק ממנו ית'.

"גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו".וא"ל עפי' מ"ש ישראל אשר בך אתפאר. שיש להשי"ת התפארות גדול ותענוג ושיעשוע ממעשי הצדיק עם תורתו ותפלתו. ואר"ז בראתי יצה"ר בראתי תבלין זו התורה. ר"ל מאד גדולה אהבתך וחיבתך אלינו. אתה בראת היצה"ר ואתה בראת התורה ואתה נותן בנו כח לכבוש היצ"ה ולמתקו ע"י התורה כמו תבלין לקדירה נמצא הכל ממך ומשלך ומכוחך פעלנו כ"ז ואע"פ כן יש לך תענוג גדול מזה ואתה מתפאר בנו כאילו עשינו הדבר מעוצם ידינו ובזה ניכר אהבה עזה וחיבה יתירה נודע לנו שנקראנו בני' למקום משל לבן חביב אצל אביו שבא אורח אחד לתהות את הבן בקנקנו והנה לא הי' יכול הבן להבין כלל ההלכה ההוא מתוך גודל עומק' וחריפתה והנה מתוך גודל חיבת האב עליו לא הי' יכול לסבול צער בנו חביבו שהוא מתקשה מאד ואינו יכול להבין מה עשה אביו פתח לו פיתחא בהאי הלכה והראה לו את הדרך אשר ילך בה ואשר יצא ואשר יבא בשיקול וטרי' כמעט אשר הגיד לו כל תוכו של ההלכה והנה בא האורח ההוא לשאול אותו ההלכה ולתהותה בפני אביו והתחיל לומר ההלכה והאורח שואל אותו כמה שאלות ומקשה כמה קושי' והוא משיב דבר על אופניו והוא מותיב והוא מפרק בשכל זך ובהיר ואביו רואה ושומח ומתענג ומתפאר מזה ואעפ"כ שמכחו עשה כל החיל הזה עכ"ז יש לו תענוג גדול. והנה כראות האורח שיש לאביו תענוג מזה רצה האורח להוסיף תענוג לאביו והתגבר על הבן והוסיף לשאול אותו ולהקשות קושיו' חדשות חזקות ועצומות והבן ההוא בהיותו בטוח על אביו התחכם מעצמו והתעורר ותירץ כל הקושיות. וז"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וארז"ל שטן לש"ש נתכוין. הנמשל מובן כי בראותו שהצדיק כובשו ויש להשי"ת תענוג גדול מזה הוא מתגבר עליו בכל יום והוא כובשו ומתגבר על יצרו זשרז"ל הקב"ה קראו ליעקב אל לשון חוזק וגבורה כמו את אילי הארץ לקח וזהו קראו אל שהצדיק נקרא גבור הכובש את יצרו. ולעתיד ארז"ל לצדיקים נדמה היצה"ר כהר גדול ואז יהי' ניכר גלוי ומפורסם לכל גבורת הצדיקים שכבשו הר גדול כזה. ואפשר שלעתיד יקראו הכל שם הצדיקים בשם אל שזהו רמז הפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל שהוא הצדיק יאמר לו מה פעל אל כמו אדם השואל בשלום חבירו אתה פלוני מה אתה פועל ומה שלומך כך יאמר לצדיק מה פעל אתה אל. והמשך הפסו' הוא כך גדול ד' ומהולל מאד כלומר עלינו לגדלו ולהללו על כל טוב אשר הוא גומל אותנו כי כל הגדלות והתפארות שיש לו ית' מעבודתינו הכל הוא בעיר לשון התעורר' אלקינו שהוא המעורר אותנו ונתן לנו כח לעבדו ולהתגבר כמשרז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו כו' ואע"פ כן יש לו ית' תענוג והתפארות ומשלם לנו שכר גדול משלם כאילו עשינו הכל מעצמינו אבל באמת העבודה האמיתית הי' צריכה שתהי' מחמת התעוררות עצמינו שאנחנו חלק אלוקי ממעל וזהו בעיר פי' בהתעוררינו חלק אלוקות שבתוכינו וזהו אלקינו וכו'.

כתיב הרים כדונג נמסו מלפני וכו'. ובפסוק שלאחריו יחד הרים ירננו. כיצד יתקיימו שני הכתובים האלה. וא"ל כי ידוע מה שאמרו רז"ל אין הרים אלא האבות. וגם אמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה. ויש להבין האיך הוא שהאבות התחתונים יהיו מרכבה לשכינה. אך ידוע שאברהם הוא מדת אהבה שהוא מדת החסד. ויצחק מדת הירא'. ויעקב מדת תפארת המכריע. וארז"ל ג' סימנים בישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים שהם ג' מדות של האבות מתתא לעילא. רחמנים הוא מדת יעקב. ביישנים הוא מדת יצחק שהירא מחבירו הוא בוש ממנו. וגומלי חסדים הוא מדת אברהם חסד. והנה זה לעומת זה עשה אלקים. כמו כן יש בטומאה הג' מדות הנ"ל הנקרא אבות הטומאה אך ההפרש שביניהם כי בקדושה כל הג' מדות כלולים זה בזה. למשל כי האוהב את חבירו מרחם עליו וגם לפעמים שלא יוכל למלאות חפץ חבירו הוא בוש ממנו נמצא שלשתם כלולים זה בזה והם כמו אחד שכן בקדושה הוא אחדות גמור. אבל בטומאה הג' מדות הם נפרדים יתפרדו כל פועלי און שהוא אוהב אהבה זרה דבר א' וירא מדבר א' ומרחם על דבר אחד. וזש"ה הרים כדונג נמסו הרים של הטומאה ולכן לא נאמר יחד לפי שאין להם אחדות רק פירוד כנזכר לעיל. אבל בפרש' שני' מדבר בהרי אבות הקדושים שהם אחדות גמור יחד הרים ירננו. ופירוש הפסוק יתפרדו כל וכו' רמז להנ"ל כי מדות רעות אשר באדם ח"ו נקראו פועלי און שהם המביאים לידי און עצמו שהוא עבירה ממש. והמדות הזרות שאין להם יחוד וחיבור יחד לכך אמר יתפרדו כל פועלי און הרי הם נפרדים ולא אחדות להם ולכך אמר פועלי און ולא אמר עושי און לרמוז שאף הפועלים של און אין להם אחדות.

הורני ד' דרכך וכו' והנה ידוע כי דרך נקרא כבושה ואורח נקרא שאינו כבושה ויכולים לפעמים לתעות מתוכה ולילך למקום סכנה מה שאין כן בדרך כבושה שאין מקום לתעות מתוכה. כן באדם יש ב' ענינים אלו יש לאדם דרך כבושה בעבודת הבורא ית' שילך תמיד בזה הדרך בודאי לא יתעה מתוכה דהיינו אדם שפורש א"ע מכל הדברים ואינו עוסק רק בתורה יומם ולילה ואינו מדבר רק דברים ההכרחיים ולא יותר. ויש ג"כ דרך אחר שאינה כבושה ונקרא אורח דהיינו אדם שמדבר לפעמים עם ב"א אך הדיבורים הם לש"ש דהיינו שמדבר אלה הדברים שיבואו מהם איזו מוסר או אהבת השם או יראת השם וכיוצא. או אדם שיודע להעלות דיבורים למעלה בקדושה כידוע מכמה ב"א נמצא שבוודאי מותר לדבר בדברים כאלו. אך סכנה יש בדיבורים אלו. כי אולי יתעה מדרך הטוב ויתחיל לדבר דברים בטלים ג"כ כדרך המון עם. ועל זה צריך האדם להתפלל ולבקש מאתו ית' שיסייע אותו כשירצה לילך בזה האורח כי בלתי סיוע מאתו ית' בקל יוכל לתעות באותו דרך הנ"ל. לכן צריך האדם לחגור מתניו בתפלה שלא יבא לידי מכשול עבירה ח"ו. וזה פירוש הפסוק הורני ד' דרכך ר"ל שתורני שאדע דרך הכבושה ואז אהי' יכול לילך בה בעצמי ונחני באורח שלא אוכל לתעות בה ובקשתי שתחננו בסיוע ועזר וסעד שאלך במישור ולא בעקלתון כי זולת זה העזר שלך ח"ו אוכל לתעות בה כנז"ל.

וזהו רמז הפסוק בכל דרכיך דעהו וכו'. פירוש בכל דרכיך הכבושים צריך האדם בעצמו לידע היטב איך ילך ויתנהג בהם. וזהו יכול האדם לידע ולהתנהג והוא פירוש והוא יישר ארחותיך דאפי' אותן הדרכים שאינם כבושים וישר לפניך ויהיו לך לסיוע ועזר שלא תתעה.

זה כלל גדול: בכל מה שיש בעולם יש ניצוצים הקדושים אין דבר ריק מהניצוצים אפי' עצים ואבנים אפי' בכל המעשים שאדם עושה אפי' עבירה שאדם עושה יש בה ניצוצות השבירה. ומה הוא ניצוצות השבירה היא התשובה. ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוצות שהיו בה לעולם העליון. וזה שאמר נושא עון פירו' נושא עון נושא ומעלה העון למעלה. וזהו גדול עוני מנשוא להרימו ולהעלותו לעולם העליון.

דע מה למעלה ממך. פי' דע שכל מה שהיא למעלה הכל הוא ממך.

טעם למה אומרים הודו בין קרבנות ובין פסוקי דזמרה וא"א בתוך פסוקי דזמרה כי ידוע שהקרבנות עשיי' ופסוקי דזמרה יצירה ויוצר אור בריאה והוא סוד אופנים וחיות ושרפים וסוד שמותיהם הוא בעשי' הם נקראים אופנים לשון גלגל שהמלאכים אשר שם חושקים וגוללים להתקשר למעלה. וגם הם בסוד נפש לשון יתרון ותוספות שחושקים להוסיף לד' יתרון וחיות והמלאכים דיצירה הם יותר עליונים ויבא להם החיות יותר מלמעלה ולכן נקראו חיות:

מכתב

ב"ה יום א פ' עקב. וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח.

אני שלום כי אדבר אל כבוד אחיי וחביריי ותלמידיי החסידים אשר בק"ק בראד המבקשים שלומינו ואהבתינו שלום שלום שלום לכל חפצם ורצונם ומשאלותם מן העולם ועד העולם עד רום המעלות ברוב קדושת אהבת יחוד אל בכל לב ונפש ומאד. להם ולזרעם לדורות עולם בעושר וכבוד ונחת עד זבולא בתרייתא שלמא לחזות בנועם ה' ולבקרו.

אחיי הנה השעה לא לכתיבה ניתנה אבל באתי באהבת החבירים להעירם ולהקיצם ובפרט בימים הקדושים האלו ימי השלום ימי הפקודה אשר כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. באו אחיי חזקו ואמצו בעבודת האל בכל לב ונפש לתורה ולתעודה ולעבודת התפל' העומדת ברומו של עולם. אמנם אחיי תראו שיהי' ביניכם אהבת אחים ממש אהבת החבירים החפיצים לעשות רצון אביהם שבשמים באמת ותעשו אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם ועל זה אמרו בת"כ פ' שמיני זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' אותו יצה"ר וכו' שתהי' עבודתכם ביחידות כשם שאני יחיד בעולמי והנה אצלו יתברך ב"ה וב"ש החפץ חסד הרוצה להיטיב משפעת כבודו יתעלה ברוב עם הדרת מלך ונאמר ע"ז אין המלך נושע ברב חיל וכו' אבל אמר היוצר יחד לבם וכו' ברוד ה' אלקי ישראל הבוחר בעמו ישראל ומתפאר בהם כמו שאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר החפץ בעבודת היחוד ליחד שמו יתב' ב"ה וב"ש באחד אמת. והנה מבואר אצלינו כמה מהמוסר על פירוד הלבבות ח"ו אשר נוהג בזמנינו זה ונאמר על זה בתיקונים כל מאן דאפריש חד מחברי' כאלו אפרש בך. ובהקדמת עץ חיים הארכנו בזה אשר כמה צריך אינש להוסיף דעתו לאהבת החבירים זה עם זה אשר על זה ממש סובב הולך כל דרכי החסידות והעבודה שבלב וזולת אחדות החבירים אין שום עבודת אמת בעולם אין הזמן גורם להאריך לכם בזה מן הסתם תשמעו. וזהו יתד ופינה חזקה לתורה ולתשובה ומעשים טובים וכל המידות טובות אשר עליו סובב הולך כל החסידות. ואבקש מן החבירים אשר יכוונו דעתם ושעתם להתפלל אתנו בערך השעה שאנו מתפללין ומובטחני אשר כמה טובה וברכה יגיעו להם ותשוו מדותיכם כדרך הנעימות כאמור ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ולא ימצא עליכם שום שמץ רינון ח"ו ומדרך החסידות לקיים כל דחז"ל וכמה מהמוסר ע"ז בדחז"ל ותתמזגו מדותיכם בנעימות דימין ה' רוממה זה תכלית מדת החסד על שמה נקרא חסיד לדקדק על כל תנוע' על נקודת יוד שתהי' על משקל התור' והחכמה כדאי' בר"מ פ' צו. ובל תשאו עיניכם אל החכמים בעיניהם בהנהגת הזמן והעת ההוא וד"ל ברמיזא. תמים תהי' עם ה' אלקיך ואמרנו בשנה דאשתקד בהיותי עם החבירים באהבה הרב הצ' דק"ק ראפשיץ והרב המפורסי' מארי דרזין האב"ד דק"ק לאנציט יאריך ה' ימיהם ויזכו להרמת קרן ישראל במהרה בקרוב במהרה עם כל החבירים כי בתחלה נאמר בפסוק לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וכו' וחושב שם עשרה מעלות דכיתרין תתאין כדאית' בזוהר הקדוש פרש' אחרי דף ע' ע"א אר"ח בתרייתא דאינון כתרין תתאין הה"ד ודורש אל המתים ודא עשירא' דכולהו. והנה אין בידי לבאר לכם מאפס הזמן אשר כמה מדות מלובשים באותן פסולי המדות אשר חושב שם בפסוק הנ"ל ומאותן הדברים הפסולות האוחזות במדות הקדושים יונקים החיצונים ח"ו במדות זרע בית ישראל הקדושים. ובגין כך מעביר בנו ובתו באש ירמוז כי בזוה"ק מבואר פרשת ויחי דף ריט כי בן ובת ירמוז לחסד ואמת חסד היא בת אברהם ובני בכורי ישראל הוא מדת אמת תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ויש מי שמעביר ח"ו מב' מדות הללו מצד גודל התלהבות אש הבוער בקרבו ואינו משגיח על בן ובת חסד ואמת במשקל הנעים ובלא מזוג המדות בתנועות אברים אשר בהם עוד הסתת היצר ותגבורת הדינים ח"ו ונקראת מולך האומר אנא אמלוך. משם נסע הסיגים והוא הגיאות רח"ל יש בזה כמה פנים וכמה מיני אשות רח"ל. וכן כולם אין יכולת בידי להאריך בהם ויש לכל בעל נפש המשכלת לחדש עד מקום שידו מגעת ובוודאי ימצא איך להשמר מכל נזק רח"ל. אמנם הימי' הקדושי' באים אשר בחר בנו ה' אלקינו ונתן לנו י' ימי הקדושים ימי התשוב' לפשפש כל אחד במעשיו לתת עיניו על דרכיו וממנו תבא לו ישועה כמו שאמרו חז"ל מי שעיניו על דרכיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה לנסר סוד הפסולת והזוהמא ואחיזה באחוריים הדינים ח"ו אשר מהם יניקת החיצונים להמתיקם להביא הבן והבת פא"פ בחג הסכות והן אלה עשרה ימים בקדוש' לקדש נפש בקדושה ולהמתיק הדיני' שלא יהי' אחיזת החיצונים ח"ו בקדושת עם ה'. ובי' ימים שבין ר"ה ליה"כ ממתיקים הדינים ומבטלין אותן הכתרין תתאין י' שבפסוק הנ"ל ביוה"כ בשעיר המשתלח שהוא כמו תקרובת ושוחד לס"א ומבטלין ודורש אל המתים וביום א' וב' דר"ה בהעברת קול שופר מבטלין להוציא קול ודורש אל המתים בחי' זו"נ תעבירו שופר ומבטלין מעביר בנו ובתו באש וכו' ובאש ה' נשפט והמלך המשפט מבטל הקליפ' המולך מעצמו אבל להיות מלך במשפט יעמיד ארץ. וכן סגולות כל הימים לבטל כח יניקת החיצונים. כח ה' יגדל נא אמן. והמשכיל יבין אין בי כח לבאר יותר וע"ז יש לכל בעל נפש לבקש מזור ותרופה באלו הימים שיכתב ויחתם לטובה בספר החיים שלא ישלטו עליו ח"ו אותן הכתרין תתאין רח"ל אותנו ואת כל החפצים בעבודתו עבודת הקודש. אמנם בבא חג הסוכות תמים תהי' עם ה' אלקיך לא יהי' שום מום בקדוש' ח"ו והיפך מדות רעות הנקראים מתים הנובעים מן מלכין קדמאין דמיתו ונעשו מן ודורש אל המתים אתוון תמים בסוד היה תמים ובסוד ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים שלא לפנות ח"ו בתכבודין ודוברין שקרים וכוזבין רק תמים תהי' להשיג נפלאות תמים דעים באח' אמת. והנה בתיבת תמים אמר הגאון הרמ"ע בס' יונת אלם אשר מספר תמים הוא שיעור סוכה (סוכה כמנין ד' אלקים ואלף יותר שורש אמן יעויין בשער נפילת אפיים בפע"ה) ויש בה רזין נעלמים בסוד ויסעו בנ"י מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי אין בידי כעת להאריך מפני נחיצת עש"ק כי שיעור סוכה הוא ז' טפחים על ז' טפחים ברום י' טפחים ועול' מספרו תמים וכן אומר שהוא מספר שם הוי"ה בהכא' כזה י"פ הו"ה ה' פעמים יו"ה ו"פ יה"ה ה"פ יה"ו מספר תמים ואנו כי נסע לגבי עיון אמרנו אשר תהי' מרומז לד' מינים שבלולב כי סוד הת' הוא תיו חיים סודו לולב אשר זהו סי' החיים שנצחנו וזכינו את המשפט ת"ל וג' אותיות היו מן תהיו הם ערב' הדס אתרוג כמבוא' פרק א' משער הלולב ע"ש בפע"ה. והנה הסוכ' הוא סוד חבוק הימין כידוע וכן מספר הד' מינים עולה ימין פשוט' לקבל שבים במספר השו' וזהו שצוה האריז"ל לברך ולקיים מצות הד' מינים בסוכה וזהו תמים תהי' סוד השיעור סוכה ומשהו יותר הבא במספר ד' אלקיד מספרו סוכה ואלוף יותר לרמוז על אותו משהו כי האלוף הוא סוד אלופו של עולם אחד יחיד ומיוחד. טמיר ונעלם כי כל דבר הגבוה בקדוש' שיעורו קטן ברושם דף כמו קוץ עליון של היו"ד המרומז על רישא דלא ידוע ולא אתיידע בזוה"ק פ' ויקרא עב' ותהי' מרומז על הד' מינים כמו שזכרנו נמצא נרמז בפסוק תמים תהי' עם ה' אלקיך לקיים מצות הד' מינים בסוכה. והנה הגם שנא' בסידורים לברך בסוכה קודם התפל' מפני הרואים ומחזי כיהור' ח"ו ה"מ אם א' בעיר עושה כן. אבל ת"ל באהבת החבירים הרואים א' את חבירו בעין יפה בטלה טענה זו ויש לברך ולצאת אל הסוכ' באגודה א' כמה מהחבירי' קודם ההלל וזהו עיקר המצו'. כי הד"מ רומזים לד' אותיות הוי' ב"ה כמבואר בספרי'. וההלל סודו אדנ' כדאי' בסידור ונעש' יחוד בסוכ' בסוד ישגבך שם אלקי יעקב אמן והלל לה'. ואז ישלח עזרך מקו' ולא יבא לכם יוהר' וגדלות ח"ו. אבל ישפעו לכם מרחובו' הנהר נחלי אמונה לפתוח לכם נ' שערי בינה. ודי לזה בפרפרת לאהבת החבירים והי' ה' עמכם בימי' הק' האלה הבאים חשוכי' מכל חטא ומנוקי' מכל עון ומדובקי' ביראת הרוממת ויאירו ויצהירו באש שלהבת אהב' ויקוים לכם כל הברכות ויעודי' טובים המיועד לעובדי ה' באמת ובלב שלם. ותמים תהי' עם ה' אלקיך מספרו ש"ק שיהי' לכם שבתות טובים וימ"ט מאירים ומצהירי' כשמש בצהרים באהבת אמת לעולמי עולמי'. ויותר בא זמן עש"ק והאיר היום ובא זמן התפלה ידי מרתת ולא יכולתי לראות יותר. דברי שלום ואמת כנפש עבדכם זה הדורש אהב' החבירים בלו"נ וברכה ושלום.

הקטן צבי הירש מזידיטשוב.

טקסט זה הועתק מאתר ספריא (הקישור המקורי).לאחר ההעתקה עודכנה הגרסה בוויקיטקסט.